עסק משפחתי - נכס או נטל לדורות הבאים? / שמואל מרחב
"אני רוצה לבנות חברה לנצח שתהווה נכס משפחתי אמיתי לדורות רבים ותאפשר להם חופש וביטחון כלכלי לשנים רבות", הוא אמר, "במקום להשאיר להם רק כסף, אשאיר להם גם נכס מניב, גם את המורשת שלי וגם הזדמנות לפתח את העסק בעצמם".
מן הצד זה נשמע מצוין. מי לא היה רוצה להקים ולבנות עסק שילדיו, נכדיו וניניו יוכלו להמשיך לנהל אותו וליהנות מפירותיו? מי לא היה רוצה לקבל בירושה מהדורות הקודמים עסק משגשג שיבטיח את העצמאות הכלכלית שלו ושל צאצאיו לכל חייהם?
אולם, מקרוב ומבפנים, האידיליה אינה תמיד כל כך אידילית. כל מי שראה סדרות טלוויזיה כמו "דאלאס", "שושלת", ואפילו "רמת אביב ג'", נחשף לסערות הרגש והיצרים שנוטים להתפתח בין היורשים של עסקים משפחתיים. גם במקרים שבהם בדור השני נשמרת רמה מסוימת של הרמוניה, החל מהדור השלישי זה נעשה קשה יותר ויותר.
בכל פעם שאחד מלקוחותיי מתחיל לדבר על הרעיון להוריש לילדיו את העסק אני שולח אותו לחברות הייעוץ המתמחות בליווי של עסקים משפחתיים כדי שיבחן היטב האם הרעיון הזה יעשה טוב לצאצאיו ולעסק עצמו. לרוב הוא מתפלא שחברות ייעוץ כאלה קיימות בכלל. הוא לא מבין מה כל כך מיוחד בעסקים משפחתיים שדורש התמחות מיוחדת.
אני גיליתי את נחיצותם של יועצים שמתמחים בכך לאחר שיצא לי ללוות יורשי עסקים, דור שני ושלישי, וגם חתנים וכלות של יורשים, שהתמודדו עם הירושה שקיבלו ועם הקשיים הרבים שהיא יצרה להם. הבנתי שהם צריכים ייעוץ מסוג מאד מיוחד, שאני ויועצי ניהול רגילים לא ערוכים לספק.
בעסק משפחתי שמנוהל על ידי יורשים מתעצמת ההתנגשות בין שני זירות בסיסיות שאותן רבים מאיתנו מתקשים לאזן. לשתי הזירות האלה יש שמות שונים כמו הבית והעבודה, האישי והעסקי, המשפחה והקריירה, או הפרטי והארגוני. הן מייצגות שני צדדים של חיינו שכדאי יותר שיהיו מאוזנים מאשר שיהיו בהתנגשות חזיתית.
אולם, כאשר עסקים עוברים לידיהם של יורשים, זירות אלה נוטות להתנגש בקצב ובעוצמה גדולים במיוחד. ניהול העסק דורש החלטות שיתבססו על שיקולים ענייניים ומקצועיים בעוד שההיסטוריה והאמוציה המשפחתית מכניסות להחלטות שיקולים זרים לחלוטין. לכן דרוש שם ייעוץ שמבין הן בפסיכולוגיה ובדינאמיקה של משפחות והן בצרכים העסקיים והארגוניים של חברות.
"לא בטוח שתתלהב כשהבן הגדול שלך יהיה מנכ"ל", אמרתי לאחר שהתלהב מהמחשבה שבנו ינהל את העסק, "במיוחד כשילדיך האחרים יכעסו עליו שלא נתן להם או לילדיהם תפקידים "מכובדים" מספיק בעסק. הוא ימצא את עצמו קרוע בין מה שטוב לעסק לבין מה שיאפשר שלום בית במשפחה".
"חוץ מזה", המשכתי, "איך תצפה ממנהליך השכירים והנאמנים לפעול במצב שייווצר? לאיזה מהילדים שלך תרצה שהם יהיו נאמנים? אתה חושב שהם יעיזו להתריע בפניך או בפני הבן שלך כשבני המשפחה האחרים יעשו עבודה לא טובה מספיק?"
ברבים מהעסקים של יורשים נוצר הרושם שתפקידי הניהול הבכירים שמורים אוטומטית לבני המשפחה, בין אם הם מתאימים והוכשרו לכך ובין אם לא. כך נחסמות אפשרויות קידום לשכירים המוכשרים של החברה. כך גם משתקפות בישיבות ההנהלה הטינות והקנאות המשפחתיות שאינן רלוונטיות להתנהלות שהעסק דורש.
חלק ממייסדי העסקים מתחלחלים כשהם רואים מה עלול לקרות לעסק שלהם וללקוחותיו אם הוא ינוהל ע"י יורשיהם. למרות זאת, הם לא בהכרח משתכנעים שעדיף לצאצאיהם בלי העסק. יש להם תחושה שהעסק "יסדר" את ילדיהם ונכדיהם בחיים ויספק להם מקור תעסוקה והכנסה מכובד ובטוח.
בשל כך נדחפים לא מעט "ילדים של" לתפקידי ניהול בעסק של הוריהם רק כדי לא לאכזב את ההורים או מחשש שיפסידו חלק מהירושה או מהמעמד המשפחתי. חלקם עושים זאת למרות שנטייתם היא לתחומי עיסוק אחרים לחלוטין. חלקם עושים זאת בהצלחה אך תוך תחושה שלא הצליחו בזכות עצמם ולא יצאו מצילו של המייסד.
בנוסף, וזה המחיר הכואב ביותר, העסק הופך במקרים רבים למחולל או מאיץ של סכסוכים, אינטריגות ומחנות בתוך המשפחה המורחבת, במיוחד בדור השלישי והרביעי, כשהמשפחה הגרעינית מתפצלת להרבה משפחות.
כל זה לא נועד לומר שלהוריש עסק לדורות הבאים זה לא רעיון טוב. ישנן משפחות, בארץ ובעולם, שמנהלות עסקים על פני דורות בהצלחה גדולה ומשמרות הרמוניה משפחתית יפה סביב העסק.
חיוני לזכור ולקחת בחשבון שזה אינו טריוויאלי ושזה דורש ניהול חכם ורגיש במיוחד. לכל בעל עסק ששוקל זאת כדאי לבחון האם הוא ומשפחתו מסוגלים לכך. אם לא, הרי שגם משפחתו וגם העסק יצאו נשכרים אם הוא ימכור את החברה אותה בנה ויחלק ליורשיו כסף ולא את העסק.
*מאמר זה נלקח מאתרו של שמואל מרחב, ופורסם קודם לכן בטור "שאלה של ניהול" בגיליון יוני 2008, מגזין דה-מרקר