עסקים משפחתיים בישראל - תמונת מצב עדכנית

בין 70% ל-90% מכלל התוצר הגולמי בעולם מיוצר בעסקים משפחתיים. בארה"ב 8 (ויש האומרים אף 9) מכל 10 עסקים הם בבעלות משפחתית והיקף ההכנסות הכולל של כל העסקים המשפחתיים הוא כמה טריליוני דולרים. נתון נוסף לגבי המרכזיות של המונח "עסק משפחתי" בארה"ב הוא ש-2 מכל 3 מועסקים עובדים בעסקים אלה. גם באירופה יש לעסקים המשפחתיים נוכחות בולטות כמעט בכל כלכלה ובכל שוק תעסוקה, כשלמשל בגרמניה 45% מהעובדים מועסקים בעסקים משפחתיים ובפינלנד כ-40%.
במזרח התיכון, אזור שממילא מתאפיין במשפחתיות משמעותית, עסקים רבים הינם בבעלות משפחה וגם בישראל כ-60% מהעסקים מוגדרים כמשפחתיים. ישנם שני סוגים של עסקים משפחתיים בישראל: עסקים קטנים ובהם מספר מצומצם של עובדים וחברות גדולות השייכות למשפחות העושר ובהן למשל שטראוס, תשובה, עופר, רקנאטי, סגול, פילץ, ורטהיימר וזלקינד. רעיה שטראוס, בת למשפחה שהקימה את אחד העסקים הגדולים בארץ, אף תרמה רבות להקמת גוף אקדמי שיחקור את התחום ויספק מידע יקר ערך לגבי העולם המורכב והמרתק של עסקים משפחתיים אשר משלב בין כלכלה לבין תחומי ידע רבים אחרים – המרכז למחקר עסקים משפחתיים שבפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב (פקולטה שנקראת רקנאטי, עוד שם בולט במפת החברות המשפחתיות בישראל).

אחת המטרות של המרכז הנ"ל היא הקמת מאגר מידע אודות עסקים משפחתיים בישראל. מטרות נוספות הן פיתוח כלים ספציפיים לניהול עסקים משפחתיים ויצירת מסגרות אקדמיות ללימודים בתחום. כדאי לדעת כי מרכזים דומים פועלים באוניברסיטאות בולטות ברחבי העולם ובהן הרווארד, וורטון וקלוג, ואך טבעי שכך יהיה לנוכח המרכזיות של העסקים המשפחתיים בכלכלה העולמית.

בנות כמה החברות המשפחתיות הישראליות?

אחת הסוגיות הרגישות ביותר לגבי עסקים משפחתיים בישראל (ולא רק בה) הוא המעבר הבין-דורי, כלומר השלב שבו דור אחד של מנהלים מפנה את מקומו, לרוב אחרי עשרות שנים של פעילות במסגרת החברה והובלתה להצלחות רבות, ובמקומו תופס את המושכות הדור הבא. זהו שלב קריטי בחייו של כל עסק משפחתי כמעט, וזאת מהסיבות הבאות: ראשית, במקרים רבים למנהלים קשה לפנות את מקומם ובפרט אם מדובר על דור המייסדים שמחובר באופן רגשי עמוק לעסק, לא תמיד סומך על הממשיכים ובנוסף חושש להרגיש מיותר. שנית, לעתים קרובות ישנם מאבקי ירושה שמטלטלים את העסק באופן דרמטי ואף עלולים להוביל להתפרקותו. סיבה שלישית היא הקושי של בני הדור הבא להיכנס לנעליים גדולות מאוד ומחייבות מאוד.

על פי נתונים שהצטברו במרכז למחקר עסקים משפחתיים ע"ש שטראוס המצב בישראל דווקא מעורר אופטימיות: 8% מהחברות המשפחתיות הן בנות 70 ומעלה, כלומר קיימות עוד מלפני קום המדינה. עוד כ-16% הן בנות 50עד 70 שנה, כ-36% מהחברות המשפחתיות פועלות בין שלושים לחמישים שנים, ורק 40% הן בנות 30 ומטה. בהתחשב בכך שישראל מדינה צעירה יחסית, העובדה שישנם שלל עסקים משפחתיים ותיקים מעידה על יכולת לצלוח את המעברים הבין דוריים (כמו גם אתגרים ייחודיים אחרים שניצבים בפני עסקים משפחתיים בישראל – מלחמות, אי יציבות פוליטית ועוד).

החברות המשפחתיות הגדולות בארץ

כאמור ישנם שני סוגים של עסקים משפחתיים בישראל: כאלה שהם קטנים וכוללים מספר מצומצם של עובדים וחברות גדולות מאוד. דוגמה לחברה מהסוג השני היא סנו, שהוקמה ב-1965 ע"י ברונו לנדסברג וכיום ניתן למצוא בה גם כמה מנכדיו בעמדות מפתח. חברה משפחתית שלא צלחה את המעבר הבין-דורי היא קבוצת האחים עופר – האחים יולי וסמי שהקימו את החברה הובילו אותה במשותף להצלחות רבות (גם אם בעצמם הפכו שנויים במחלוקת), אולם ילדיהם כבר פועלים בנפרד.