נועם שליט עושה אקזיט
נועם שליט החליט לרוץ לכנסת, ונתן לתקשורת ולדעת הקהל הזדמנות נהדרת לנעוץ בו שיניים. מאותו רגע תהו כולם לגבי התאמתו לקריירה החדשה שבחר ושאלו האם יש בזה שימוש באהדה ציבורית רחבה עבור אינטרס פוליטי, מה ההשלכות לאירועים דומים בעתיד חס וחלילה ועוד.
אפשר גם לבחון את המקרה מזווית אחרת: נועם שליט היה איש מקצוע בתחום השיווק, שכיר בחברה גדולה, עד שבא אירוע החטיפה ושינה את מסלול חייו. מאותו יום, היה לו ייעוד – לשחרר את בנו. הייעוד הזה מילא אותו והכתיב את כל עשייתו והווייתו במשך למעלה מחמש שנים, ולא רק את שלו: הקמפיין הזה הפך לעסק משפחתי שבו עובדים כל בני המשפחה בשיתוף פעולה מלא, ורק בזה. ואז הגיע היום המיוחל. באחת, מול מדינה שמחה, מודאגת ודומעת, התממש ייעוד חייו של האיש הפרטי הזה ומשפחתו.
קוראים לזה אקזיט.
מימוש ייעוד קורה לא רק להורה של חייל חטוף. במעגל שבו אני עוסקת הוא קורה גם ליזם שמכר את מניותיו ברווח נאה, וגם למי שהקימו עסק, עמלו שנים ובנו אבן על אבן עד שהגיעו לעסק יציב, מצליח וגדול. נכון שבמקרה האחרון אין יום אחד שבו מסמנים V על המעבר מחזון למציאות. זוהי הכרה החודרת לאט ובהדרגה. ובכל זאת, היא מחלחלת עד שהיא מופנמת: הצלחתי.
ומה עכשיו? מה עושים אחרי ההצלחה? מה הייעוד או התכלית אחרי ההצלחה הגדולה?
לפני כמה שנים הגיע אלינו בעלים-מייסד של עסק גדול ומצליח. המשפחה ביקשה שנלווה אותה בתכנון המעבר הבינדורי והשתלבות הילדים בעסק המשפחתי, אבל לאיש היתה דילמה אחרת, פרטית מאוד עם השלכות משפחתיות וחברתיות: "אני רוצה למצוא מה עושים אחרי ההצלחה". השאלה הפתיעה אותנו שכן עד אז פגשנו משפחות שעסקו בפתרון קונפליקטים, גידול ושיפור העסק, תכנון ההמשכיות ולעיתים הישרדות בעת משבר. עכשיו ניצבה לפנינו דילמה אחרת לגמרי: איך מוצאים משמעות אחרי שהייעוד שהכתיב את מסלול חייו מומש?
או בניסוח אחר של השאלה, איך עוברים מדפוס של הישרדות לדפוס של עשייה מתוך שפע ומתוך הסתכלות שהולכת מעבר להתמודדות הקיומית. איך מעניקים משמעות לשפע? איך עוברים אל מעבר להצלחה? בתוך כך, איך ממירים חזון משפחתי-קבוצתי במטרה אישית, איך מפסיקים לשאול "מה טוב לנו" ובודקים "מה אני רוצה"? מתי לאחרונה האנשים האלה חשבו על עצמם בגוף ראשון יחיד?
"צרות של עשירים", יגידו חלק מהקוראים. "קודם נגיע לשם ואז נראה", יגידו אחרים. אבל האמת היא שמעטים "מגיעים לשם". לא מפני שאין כאלה שבנו עסק מצליח, אלא מפני שרובם מעדיפים להמשיך ולראות בעיות הצצות בעסק חדשות לבקרים, בכדי לתת הצדקה לדפוס ההישרדותי. מהמקום הזה הם יודעים לפעול. מהמניע הקיומי הם יודעים לקום בבוקר, לעבוד עד לילה, ולעשות את מה שהם עושים הכי טוב.
יש כאלה שמביאים את העסק לפתחם של מצבים של להיות או לחדול אחת לתקופה, כדי להרגיש את הדחף הקיומי (כמובן, הם אינם עושים זאת במודע). הפחד הוא שברגע ההכרזה על סוף עידן מלחמת הקיום, יאבד המנגנון שהביא אותם להצלחה. קצת כמו שמשון כשקצצו את שערותיו. ויש גם פחד נוסף: האם אני מכיר את המנגנון האחר? זה שצריך להיכנס לפעולה בשלב שאחרי ההישרדות?
בשנות עבודתנו עם עסקים משפחתיים פגשנו יזמים שחלו כשהגיעו לשלב הזה, אחרים שרוקנו את החברה מכספה כדי להתחיל מחדש, וגם כאלה שהתעקשו להמשיך ולעשות עוד מאותו דבר, ולהפריע לדור ההמשך לגדול. ויש כאן משהו נוסף: המשפחה כולה צועדת בדרך למימוש הייעוד. היחד נותן כח, גם אם הוא רצוף קשיים. המעבר לשלב שמעבר להצלחה הוא פרטי, אישי, יציאה מה"אנחנו" המחזק ומגבה, ובאותה עת גם לעיתים מסרס ומגביל, אל ה"אני" העירום ובודד. כמו החלטתו של נועם שליט, היא דורשת מודעות עצמית ותעוזה.
במאה העשרים רוב העסקים המצליחים נבנו לאורך שנים וכשהגיעו להצלחה, מייסדיהם היו כבר מבוגרים, ויכלו להזדקן בשביעות רצון ולהסתכל לאחור על חיים מלאי עניין. אבל המאה ה- 21 מזמנת לנו דוגמאות של הצלחות מהירות, המעמידות את בעליהן בפני הדילמה המדוברת, כשהם עדיין צעירים. נועם שליט הוא בשנות החמישים לחייו. מה הוא יעשה אחרי הצלחתו להחזיר את גלעד, יחזור למקומו הקודם כשכיר? ביל קלינטון סיים את תפקידו כנשיא ארה"ב (מנהיג העולם) כשהיה בשנות החמישים לחייו, מה יעשה עכשיו? האם הוא יכול לפתוח משרד לעריכת דין? איך ימצא דחף פנימי לעשייה משמעותית אחרת?
יוסי ורדי, יזם ההיי-טק שעשה אקזיט גדול בחברת מיראביליס ב- 1998, ממשיך לגדל חברות היי-טק. התשוקה שלו לפיתוח וחדשנות כנראה לא נעלמה עם ההצלחה, והוא חוזר שוב ושוב על מה שהוא יודע כל כך טוב. דב לאוטמן, אבי נאור, מיכאל שטראוס ורעיה שטראוס בחרו לשנות כיוון אחרי ההצלחה. הם פנו החוצה אל הכלל, הציבור, המדינה. הם עוסקים בנתינה, בהשפעה חברתית ובבניית קהילות, חברות ועתיד לאומי.
ובחזרה לנועם שליט. בלי להתייחס לדעות הפוליטיות ולאהדת הקהל לצעד שלו, אני מאמינה שהוא עשה כמעט את הדבר היחיד שהיה יכול לתת לו משמעות חדשה: ללכת החוצה אל מעבר לעצמו ולמשפחתו, על מנת לשרת את הכלל. ובדרך, הוא קורא לאלו שהגשימו חלום בכל תחום שהוא, לעצב חלום חדש ומאתגר, כי האלטרנטיבה היא בלתי נסבלת, גם אם מחיריה אינם כתובים בבירור על תוית המוצר. גם אם זה אומר לנטוש את העסק המשפחתי המצליח להרפתקה אישית בעלת סיכויי הצלחה לא ברורים.
כמו תמיד, אתם מוזמנים להגיב ולהציע נושאים להתייחסות. אנא כתבו אליי אל: tamar@ami-fb.com . להתראות.
הפוסט פורסם בבלוג "עסק משפחתי" הנמצא ב-Cafe The Marker http://cafe.themarker.com/blog/472089/.