בלוג

בוא נדבר על זה

הקומדיה המשעשעת "בוא נדבר על זה" מספרת על הטיפול שנותן הפסיכולוג (היהודי, אלא מה…) למאפיונר האיטלקי רב המעללים, בכיכובם של רוברט דה נירו ובילי קריסטל. אני מניחה שלא צריך לפרט מי משחק איזו דמות. בכל מקרה, הקשר בין השניים מתפתח בין פגישה לפגישה, נבנים יחסי אמון והמאפיונר הקשוח מתרכך ומשתף את הפסיכולוג יותר ויותר בתחושותיו ורגשותיו. בשלב מסויים נבהל המאפיונר מהתקדמות הטיפול והוא אומר לאיש המקצוע שהפך לידידו, "אתה פסיכולוג ממש טוב. אבל תדע לך שאם יתברר בטיפול שאני הומו, אני הורג אותך"…

לאחרונה סיימתי סבב פגישות אישיות עם חברי משפחת עסקים ענפה ורב-דורית, כמנהגי בתחילת כל פרויקט חדש. המטרה היא לערוך מיפוי של מאפייני המשפחה, העסק, ההיסטוריה והמטרות לעתיד, ואת כל אלו אני מציגה לבני המשפחה במשוב שאני נותנת להם בסיום הסבב.
כפי שקורה לא פעם, גם במשפחה הזו משכו את תשומת ליבי דווקא הדברים שלא נאמרו. מתוך הרקע הכללי שניתן לי בפגישת ההיכרות ציפיתי לאמירות שיביעו חוסר ודאות לגבי התכניות לעתיד לגבי ניהול העסק המשפחתי או חלוקת הבעלות על הנכסים, אלא שבפגישות הועלו נושאים אחרים. בפגישת המשוב שקיימתי עם בני המשפחה הצגתי בין השאר שקף שכותרתו: "נושאים שצריכים להטריד אתכם אך לא הוזכרו". השיחה סביב השקף הזה נמשכה למעלה משעה, והזכירה לי את המרגל הישראלי מרקוס קלינברג, ששירותי הביטחון סירבו לשחרר אותו גם אחרי שנים ארוכות של ישיבה בכלא, בטענה ש"הוא יודע משהו שהוא אינו יודע שהוא יודע, העלול לסכן את בטחון המדינה".
ההקבלה הזו עלתה במוחי אחרי שהבנתי שהמשתתפים מבקשים לנסח לעצמם דרכי את מה שהם יודעים בעמקי ליבם שצריך להעסיק אותם, אבל אף פעם לא ניסחו לעצמם את הדברים. בשל כך, הם אינם יודעים לדבר עליהם.
כאמור, זו לא היתה הפעם הראשונה בה נתקלתי במשהו שלא יודעים שיודעים אותו.
זכור לי מקרה שבו בני הדור השלישי במשפחה הגיעו אלינו לפגישה ובעקבותיה שכנעו את ההורים להצטרף לפגישת המשך. היתה פגישה טובה והתפתחה שיחה מאוד פתוחה על יחסי האחים, על היחסים בין ההורים לילדים ואף על חייהם האינטימיים של הצעירים עם בנות זוגם. הכל התנהל בגילוי לב מפתיע, עד ששאלתי על מצב העסק. השתרר שקט מביך ותוך כעשר דקות הצליח האב להביא לסיום הפגישה.
הקשר עם המשפחה הזו לא נמשך, ובשיחת טלפון עם אחד הבנים הוא הסביר לי שהשאלה שלי גרמה לו להבין בפעם הראשונה, שיש משהו לא מדברים על זה שלא מדברים עליו. אביו, דור שני בעסק, קיבל מאביו המייסד את העסק, לא לפני שזה רוקן את הקופה והחשבונות טרם העברת הבעלות. כעת, נודע לאחים בני דור השלישי שאביהם מתכנן לחזור על המסורת המשפחתית ולהעביר להם בעלות על עסק עם קופה ריקה. באופן לא מפתיע סירב האב, שהיה הבעלים הרשום של העסק, לאשר את הפרויקט הייעוצי.
במקרה אחר, הדור הצעיר במשפחה התחיל לשאול שאלות לגבי ההחלטות העסקיות של אבי המשפחה ומנהיגה הבלתי מעורער. סביב ההתבגרות של דור ההמשך, ובנסיבות של קשיים כלכליים, העלו הצעירים תהיות האם החלטות האב מונעות משיקול דעת כלכלי, או ממוטיבציות אישיות שאינן בהכרח תואמות את האינטרסים של כלל המשפחה.  אבל אף אחד מהם לא העז לנסח לעצמו את הקושי.  הדבר נשאר בגדר כאב בטן מעורפל.
אי אפשר לפתור משהו שאיננו קיים. משום כך, הכרזה על קיומו של נושא שצריך לעסוק בו היא הצעד הראשון לפתרון. האם אפשר ללכת מעבר לכך? לעיתים כן.
שנים של עבודה עם משפחות לימדה אותי שעדיף לפתוח שיחות רגישות במעגל הפנימי של דור ההמשך, בין אם הם אחים או בני דודים.  זוהי קבוצה שיש לה הרבה נושאי שיחה משותפים, אבל לעיתים רחוקות, אם בכלל, יש לה הזדמנות להיות עם עצמה, ללא נוכחות הורים או בני/בנות זוג. לעיתים קרובות אני בודקת מתי לאחרונה ישב דור ההמשך לבדו, ללא ההורים, לשיחה על נושאים משותפים שאינם קשורים לחופשה משפחתית או ארוחת חג. ובכן, במשפחות שבהן הבריאות מצויה וההורים מתפקדים, התשובה לרוב היא: "אף פעם".  רק כאשר מישהו מההורים חולה או חס וחלילה נפטר, הפורום הזה מוצא עצמו מכונס ומחוייב לנהל את עצמו ולקבל החלטות, בלי שיש לו אימון קודם בזה. התיאור הזה נכון גם למשפחות ללא עסק או נכס משותף.
סדנת אחים, או לחילופין סדנת בני דודים, היא כלי עוצמתי אותה אני מציעה למשפחות רבות, בתוך תהליך העבודה על אמנה משפחתית או על המשכיות בין דורית. מדובר במפגש בן יומיים-שלושה במקום אירוח מרוחק ממקום המגורים, מהעבודה ומהמשפחות, באווירה אחרת ומוגנת. זוהי מסגרת המאפשרת לבני המשפחה להיזכר בקשר המשפחתי ובאהבה שקיימת, לברר את הקונפליקטים ולגבש תכנית פעולה משותפת לעתיד, הזדמנות שאין כמוה לפתיחת שיחה על נושאים שאף פעם לא דובר בהם. הזמן אינו דוחק, האווירה מנותקת מהשיגרה, כללי הסודיות בין חברי הקבוצה נקבעים על ידיהם מראש והמנחה מספק את ההגנה הדרושה.
בתנאים יוצאי הדופן האלה נוצר מרחב להתלבטות, לאי ידיעה, לברית מחודשת בין אחים בוגרים ולהתחזקות של קבוצת דור ההמשך, לקראת הדיאלוג המחודש שלהם עם הדור המבוגר. אני סבורה שכל קבוצת אחים בוגרים היתה יכולה למצוא ערך באירוע כזה. הלוואי שמישהו היה עושה זאת עם ילדיי שלי.
זכורה לי במיוחד סדנת אחים כזו, שבה שוחחנו במשך יום שלם על השתלבות האחים בעסק המשפחתי. כשהתכנסנו שוב למחרת בבוקר סיפרו לי האחים כי המשיכו לדבר בחדרם, עמוק לתוך הלילה. הם חזרו לישיבת הבוקר עם החלטה: אף אחד מהם לא היה מעוניין להיכנס לעסק המשפחתי. לקראת סיום המפגש הוזמנו ההורים להצטרף ושמעו מילדיהם על ההחלטה המפתיעה והנועזת שקיבלו.
לא כל מפגש מסתיים באופן דרמטי שכזה, אבל כמעט תמיד הסיכום שמוצג להורים משקף בהירות חדשה והבנה בוגרת של האחריות המוטלת עליהם כבעלים לעתיד, יחד עם כמה החלטות מעשיות ליישום מחר בבוקר.
ובחזרה לנושאים שאסור לדבר עליהם במשפחה, אני נוכחת שוב ושוב שכאשר הצעירים מצליחים לדבר על "זה" ויוצרים בהירות לגבי הנושא והבנה של העמדות השונות בתוכם, הם מצליחים גם להראות להורים שאפשר, ואף נכון, לשים את הנושא על השולחן. הוצאת הנושא המדובר מנבכי הסודות המשפחתיים אל אור השמש מאפשרת שיקול דעת חדש ופתרונות שלא היו אפשריים קודם.
*  *  *
התמונה המצורפת היא של הצלם המוכשר יובל דביר. במסגרת התפתחות הבלוג יצרתי שיתוף פעולה עם יובל, ומעתה כל פוסט ילווה באחד מצילומיו. ניתן לראות עבודות נוספות שלו באתרhttp://www.yuvaldvir.com .
רוצים ליצור קשר, להעיר או להעלות שאלה לדיון? כמו תמיד, אשמח לקבל פניות לכתובת האימייל tamar@dorot.biz. שלכם, תמר