בלוג

לא מסודרים - המחאה החברתית

המחאה החברתית פינתה את הרחובות לחורף ולגשם, אבל חותמה ניכר היטב בשיח הציבורי וברחשי הלב המעצבים את דעת הקהל שלנו. עוד לפני שהתבהר מה יהיה עם המלצות ועדת טרכטנברג וכיצד אלה ישפיעו באופן מעשי על חיינו, כבר ברור שמה שנחשב "בון טון"
עד לקיץ האחרון הפך למושא לביקורת והאשמה עם בוא החורף. להיות עשיר, לחגוג את ה"בת מצווש" הכי ראוותנית ולגור בבית הכי יקר ונוצץ הוא כבר לא מה שהיה. משהו השתנה.

בקיץ, ביום שאחרי ההפגנה גדולה בתל אביב כתבתי לעצמי: "אני נפעמת – מהרוח החדשה, מהכח שבמחאה הלא אלימה, מהיציאה מהאדישות, ומההד שהיא יצרה אצל רבים כל כך. אני צועדת בהפגנה יחד עם מאות האלפים עבור ילדי הבוגרים, בעלי ההשכלה, העובדים בחריצות, מגדלים משפחה, ואינם מצליחים לסגור את החודש. הם מתביישים לקבל עזרה מההורים, כי הם מאמינים שהם יכולים וצריכים להסתדר בעצמם, אבל זה לא ממש מצליח. למחרת בבוקר, אני חוזרת למשרד ופוגשת את לקוחותיי, משפחות בעלות נכסים ועסקים, ואינני מזכירה את חוויית המחאה מליל אמש. גם הם אינם מזכירים אותה. לא יודעים אם לקבל או לבקר אותה, להרגיש אשמים כלפיה, או אולי משהו אחר? אני מודעת לכך שבתוכי מתחילות לצמוח חומות מפרידות בין עמדותיי החברתיות ורגשותיי הפרטיים, לבין עבודתי המקצועית. אני חייבת לעשות סדר".

 

עוד לפני המחאה החברתית היה קשה לדבר על הדילמות הקשורות בכסף. הרי "צרות של עשירים הן לא באמת צרות, ואם אתה עשיר, אז לפחות אל תתלונן". כעת, כשמצב הרוח הציבורי השתנה, לא נעים אפילו להזדהות כחברים בקבוצה הזו, ולכן פורומים שבהם מותר לעסוק בדילמות האלה נעשו פחות פופולריים.
לפני שנה קיימנו מפגש בן יומיים במתכונת סדנא, לדור המשך של משפחה אירופאית עתירת נכסים. המפגש היה חלק מתכנית ארוכה שמטרתה הכנת דור ההמשך לבעלות עתידית על נכסי המשפחה. ביקשנו מהצעירים להעלות על הכתב מילים המתקשרות להם אסוציאטיבית עם המושג "כסף". הרשימה המקובצת של כולם הייתה ארוכה מאד. רק שליש ממנה היו ביטויים חיוביים. שני השלישים הנותרים נגעו בנושאים של אשמה, שליטה, בושה, ניכור, פחד ועוד. גם המשפחות עתירות הנכסים בארץ מתקשות לגבש יחס של השלמה עם הכסף: "אני גר ליד יהוד", אמר תושב סביון, ו"שמחתי לאמץ את שם נישואיי כדי שלא יזהו אותי", אמרה צעירה אחרת. האשמה יוצרת הסתגרות. ההסתגרות מגדילה את הניכור ומקשה על מציאת ערוצים לאחריות חברתית ומעורבות.

 

אז איך מוצאים פתרונות?
ראשית מתחילים לדבר. אנחנו בע.מ.י. מעלים את הנושא בכנסים שאנחנו מקיימים, ובשיחות עם משפחות ויחידים. הנושא מתחיל לחלחל, כי בחודשים האחרונים התחלתי לקבל פניות לדבר על עושר ומשמעות ועל ניהול משפחה בעושר/אושר. אנחנו מתכננים גם לקיים קבוצת דיון של הורים צעירים המגדלים את ילדיהם בתוך שפע, ושואלים את עצמם שאלות ערכיות ומעשיות. אתם מוזמנים לכתוב אליי (tamar@ami-fb.com) ולהצטרף.

 

שנית, מאמצים גישה הרואה בשפע מתנה, ברכה. זוהי גישה יהודית מאוד. היהדות איננה מקדשת את המחסור והסגפנות. להיפך, היא מתייחסת לשפע כאל ברכה. היהדות גם אינה מטיפה לשוויון, והתנ"ך מציין במפורש שהמחסור והעוני יהיו קיימים תמיד. מציאות זו יוצרת מחוייבות חברתית של אלו שזכו בברכה, כלפי אלו שלא זכו בה (לקט, שכחה ופיאה וכיוצא בזה). כלומר, החיים במרחב ה"פוסט-הישרדותי" מזמינים את האדם לצאת אל מעבר לעצמו ולחפש משמעות בעשייה עבור הזולת, עבור הכלל.

 

בספרו "בוער בעצמותיי", מתאר איציק אורן, מייסד ובעלים של "שילב" את השלב שמעבר להצלחה, המחייב חיפוש של עשייה משמעותית ממקום של דחף פנימי למעורבות. שום דבר אחר לא ידחוף לפעולה אדם שקיומו הנוח מובטח. עמותת "לב אוהב" (www.lev-ohev.co.il) היא דוגמא יפהפיה של קבוצת דור המשך לשפע ועושר,שמצאה דרך לעשייה משמעותית הבוערת בעצמותיהם. אני מאמינה בדרך הזו שהיא אוניברסלית ויהודית כאחד. השילוב של הצלחה כלכלית שאינה מתעלמת מאינטרסים עסקיים (בועז), יחד עם יזמות, ערכים ונכונות לקחת סיכונים (רות המואביה), הוא כנראה התרכובת שממנה נולדים מנהיגים (דוד המלך).

 

לא באתי עם פתרונות. רציתי רק להציג כמה זוויות, לציין שמשפחות בעלות נכסים ועסקים יכולות וצריכות לעסוק בנושא, ולהזמין לפתיחה של דיאלוג. גם אני זקוקה לו, כפי שכתבתי בפתח הדברים. אני רוצה להציע מפגש של כל מי שיהיה מעוניין בכך, מבין דור ההמשך של משפחות בעלות עסקים ונכסים. כוונתי למפגש מונחה שיתחיל לפתוח את חומות ההסתגרות והאשמה, לקראת חיפוש פתרונות אישיים ומשפחתיים.
אנחנו, צוות ע.מ.י., נשמח לארח ולהנחות. אנא כתבו אליי: tamar@ami-fb.com

 

הפוסט פורסם בבלוג "עסק משפחתי" הנמצא ב-Cafe The Marker http://cafe.themarker.com/blog/472089/.